רוב הלוחיות שאני יוצרת נוסעות היטב – הן קטנות, עמידות במכוון, בנויות לשרוד מזוודה וקיר. אבל ממש לפני ערב השנה החדשה 2025, לקראת סוף שנה שבסך הכול נראו בה שש עשרה לוחיות מוצבות ברחבי העולם, אחת הלוחיות שנשאתי נשברה. לא בדרמטיות, לא בצורה שהרסה אותה לגמרי, אבל מספיק כדי שהיא כבר לא הייתה הצורה הנקייה והשלמה שבה התחילה.
יכולתי להניח אותה בצד וליצור אחרת. במקום זאת, הסתכלתי על היצירה הסדוקה וחשבתי: זה קרוב יותר לאמת מכל לוחית מושלמת שהייתה אי פעם.
הלוחית הזו מרגישה כמונו: שבורה אחרי אובדן ילד שמעולם לא הספקנו להכיר. בשנה החדשה, אני מאחלת לנו את הכוח להחזיק בשברים שלנו ולתת לעצמנו לחיות, להרגיש, להשתנות, ולהאמין.
זו המחשבה שנשאתי איתי אל השנה החדשה, והיא נשארה איתי מאז. אובדן כזה לא משאיר אותך באותה צורה שהיית לפני כן – אין גרסה של ריפוי שמחזירה כל חלק בדיוק למקומו. מה שנשאר הוא משהו שעדיין מחזיק יחד, עדיין ממלא את תפקידו, עדיין אומר את מה שהוא צריך לומר, גם כשהסדקים נראים לעין אם מסתכלים מקרוב.
אני חושבת שזה נכון גם לגבי רוב מה שבאמת עוזר. לעיתים רחוקות זו הגרסה המלוטשת והלא סדוקה של משהו – לוחית, משפט, חברות – שבסופו של דבר נושאת את המשקל. זו הגרסה שעברה משהו ועדיין עומדת. מה שבאמת עוזר אחרי אובדן כזה לעיתים רחוקות מסודר, והחברים שהייתי בוטחת בהם לשבת איתי בגרסה הסדוקה של שנה הם אותם אנשים שהייתי מפנה אליהם כל מי ששואל איך לתמוך בחברה שמתאבלת. הלוחית השבורה ההיא הייתה פשוט התזכורת הברורה ביותר שקיבלתי לכך בזמן האחרון.
תודה לכל מי שעזר לי להרגיש פחות לבד בנשיאת היצירה הספציפית הזו, שבורה ככל שהייתה, אל תוך שנה חדשה. חיבוקים גדולים לכולכם, בכל מקום שבו נמצאים השברים שלכם עצמכם כרגע – מי ייתן ותמצאו את הכוח להמשיך להחזיק בהם בכל זאת.
גם המספרים שלכם חשובים
כתבו את ה-X = Y שלכם מתוך הזדהות, הורידו את המדבקות בחינם, או בקשו מאיתנו לשלוח לוחית לעיר שלכם.
שתפו את המספרים שלכם