מה 5=3 באמת אומר? הנוסחה שמאחורי הפרויקט

אנשים שואלים אותי את אותה שאלה כמעט בכל עיר: מה זה אומר? לפעמים הם שואלים בקול, עומדים מול לוחית קרמיקה קטנה על קיר. לעתים קרובות יותר הם מצלמים אותה, סורקים את קוד ה-QR, ושואלים בשקט. התשובה היא נוסחה, והנוסחה היא שלי: X = Y, כאשר X הוא מספר הפעמים שהייתי בהריון ו-Y הוא מספר הילדים שגידלתי. עבורי, באופן אישי, זה נקרא 5 = 3. חמישה הריונות. שלושה ילדים.

לא המצאתי את זה כסיסמה. זה פשוט האריתמטיקה של חיי שלי, כתובה בפשטות כי נמאס לי לעגל את זה בשיחה. כשאנשים שואלים כמה ילדים יש לי, אני אומרת שלושה, וזה נכון, וזו גם תשובה חלקית. חמש הוא המספר המלא יותר. הפרויקט לוקח את החיסור הפרטי הזה – זה שרובנו עושים בשקט, בראש, אולי פעם בשנה, אולי כל יום – ומוציא אותו החוצה, על קיר, בפומבי, בלי פרשנות. כך זה התחיל – בשקט, עם לוחית אחת שנחתכה ביד והושארה בפריז – הרבה לפני שהיה שם למה שזה עתיד להפוך.

למה נוסחה, ולא סיפור

נוסחה היא קומפקטית. היא לא דורשת מאף אחד לשבת ולהקשיב להסבר לפני שהוא מבין מה קרה. את/ה רואה "5=3" על שבר קרמיקה מזוגג, ואפילו בלי הקשר נוסף, משהו נרשם: זה לא חישוב פשוט. אם X ו-Y תמיד היו שווים, לא הייתה שום סיבה לכתוב את המשוואה בכלל – פשוט היו אומרים "שלושה". העובדה שהמספרים יכולים להיות שונים היא כל העניין, וברגע שיודעים את זה, הלוחית מפסיקה להיות דקורטיבית והופכת לעובדה קטנה ושקטה על העולם.

אצל רוב האנשים, X אכן שווה ל-Y – הריונות תואמים לילדים שגודלו, אחד לאחד, ואין מה לכתוב. אבל לא אצל כולם, ולא בנדירות שרוב האנשים מניחים לפני שזה קורה להם. כאשר X גדול מ-Y, הפער הזה בדרך כלל בלתי נראה. הוא לא מופיע בתמונות משפחתיות או בספירת ימי הולדת. הוא מופיע בשתיקה, בתאריכים שאנשים זוכרים בשקט, במין חשבון פרטי שאף אחד לא מלמד אותך לעשות. פרויקט 5=3 קיים כדי להפוך את הפער הזה לנראה, לרגע קצר ובלי דרמה, באמצע רחוב רגיל.

הנוסחה היא לא סיסמה. זה פשוט מה שקרה, כתוב במקום שבו מישהו עשוי לראות אותו.

בחרתי בקרמיקה ובפורצלן מאותה הסיבה שבחרתי בנוסחה: אלה חומרים פשוטים שלא מנסים לשכנע אף אחד בשום דבר. שבר מזוגג שנחתך ביד והושאר על קיר לא מתווכח. הוא לא מבקש אהדה או תשומת לב. הוא קובע יחס וממשיך הלאה, ואם את/ה מישהו עם גרסה משלו/ה של אותו יחס, את/ה מזהה את זה מיד – אף אחד שבאמת חי גרסה של זה מעולם לא היה זקוק שיסבירו לו את הנוסחה. ואם את/ה מישהו שמעולם לא היה לו סיבה לחשוב על זה, הלוחית עשויה להיות הפעם הראשונה שאתה כן, וגם זה בסדר.

המספרים של כל אחת שונים. הנוסחה היא תבנית, לא הצהרה קבועה. כל אחד יכול לכתוב את ה-X וה-Y שלו – 2=1, 4=4, 1=0 – וזה יביע משהו ספציפי ואמיתי על חייו, לא משנה מה המספרים. זה חלק מהסיבה שהפרויקט גדל להיות יותר מהלוחיות שלי בלבד: חברים נשאו יצירות לערים שלהם, חברה הציבה אחת ביוזמתה שלה לגמרי, ואנשים שפגשתי בתערוכות שאלו אם אני יכולה ליצור לוחית עם המספרים שלהם במקום שלי. כל גרסה היא משפט שלם ועצמאי. אף אחד לא צריך שיסבירו לו את הסימון כדי להרגיש מה הוא נושא.

מה שאני רוצה, כשמישהו עוצר מול אחת הלוחיות האלה, זו לא בהכרח הבנה של כל פרט. אני רוצה רגע של הכרה – שמישהי שמעולם לא אמרה את המספרים שלה בקול תראה שהפורמט לאמירתם כבר קיים, יושב בשקט על קיר, מחכה למי שזקוק לו. זה כל הרעיון מאחורי 5=3: לא קמפיין עם מסר להעביר, אלא נוסחה שכל אחד יכול למלא בעצמו.