אמיתות קטנות מהשנה הראשונה

לא כל פוסט בשנה הראשונה של 5=3 עסק בשלט, בעיר, או בקיר. חלקם היו רק משפט או שניים, שנכתבו ברגע שקט, כי הייתי צריכה לומר משהו ואינסטגרם היה המקום שבו כבר אמרתי דברים. במבט לאחור, כמה מהפוסטים הקצרים והפשוטים האלה אומרים על השנה הראשונה של הפרויקט לא פחות מכל שלט.

בסוף נובמבר 2024, כמה חודשים אחרי שהשלטים הראשונים הוצבו, כתבתי: "בואו ניצור יותר מקום לשיחות על אובדן ילד במהלך הריון. בואו נפסיק להתעלם מהנושא הזה או להעמיד פנים שזה לא קרה." לא הייתה לי תוכנית איך לעשות זאת מעבר לשלטים עצמם — רק רציתי לומר את זה בפשטות, בפומבי, בלי לרכך את זה.

כמה שבועות לאחר מכן, בדצמבר, כתבתי משהו שאני עדיין חושבת עליו: "אני חושבת שכשקשה לדבר על מה שבאמת חשוב, זה רק גורם לנו להרגיש גרוע יותר. אבל לפעמים, מספיק שמישהו אחר ידבר במקומנו." זה קרוב לכל הרעיון שמאחורי 5=3 — לא שיש לי את המילים הנכונות לאובדן של מישהו אחר, אלא שנוסחה על קיר יכולה לפעמים לומר את הדבר שאדם עדיין לא מצא לו מילים.

גיליתי שהרבה נשים שאני מכירה חוו אובדן הריון רק כשעברתי את זה בעצמי. אף אחד מעולם לא דיבר על זה. לא היה לי מושג עד כמה זה נפוץ.

כתבתי את המשפט הזה במרץ 2025, כמעט שנה לתוך הפרויקט, ועכשיו אני שומעת גרסה כלשהי שלו חוזרת אליי מנשים אחרות יותר מכל דבר אחר. בכל פעם שמישהי מספרת לי שהיא הופתעה מכמה אנשים סביבה עברו גם הם את זה בשקט, אני נזכרת בפוסט ההוא.

אף אחד מאלה לא היה סיפור על שלט. אין עיר, אין קיר, אין דבק. רק שלוש אמיתות קצרות מהשנה הראשונה, שנכתבו באמצע ימים רגילים, שהתבררו כמשמעותיות יותר ממה שציפיתי כשכתבתי אותן.

במבט לאחור, השלטים והפוסטים הקטנים האלה עשו את אותה העבודה בחומרים שונים — אחד מבקש מזר לשים לב למשהו בפומבי, השני מבקש מעוקב לשבת עם זה לפני שהוא ממשיך לגלול הלאה. אף אחד מהם לא מתקן שום דבר, וגם לא נועד לכך. שניהם פשוט לוקחים מספר פרטי ונותנים למישהו אחר לראות אותו, וזה רוב מה שהפרויקט הזה אי פעם ניסה לעשות. שנה אחר כך, מה שנשאר איתי הוא פחות הניסוח של איזה פוסט ויותר מה שנשאר אחרי אובדן אחרי שהזעזוע חולף, וכמה קל יותר זה נהיה כשמישהו אחר כבר יודע את המספר.