שישה עשר שלטים, שנה אחת: סיכום 2025

עד היום האחרון של 2025, הפרויקט הציב שישה עשר שלטים במהלך השנה, פזורים מברזיל ועד הולנד, בנוסף לפורמט פוסטר חדש ולסט המדבקות הראשון אי פעם. לא יצאתי לדרך עם מספר יעד. הספירה נהייתה גלויה רק בדיעבד, כשישבתי בסוף דצמבר לכתוב לאן כל מקום שאליו הגיעה הנוסחה.

חלק משישה עשר האלה היו חזרות פשוטות על מה שהפרויקט כבר עשה מאז פריז ב-2024: שלט חתוך ביד או יצוק, נישא למקום כלשהו, מוצב בזהירות, מצולם, מושאר שם. אחרים לא היו פשוטים בכלל. ברחובות, ישראל, במרץ, צלחת קרמית גדולה נסדקה בתוך התנור — סוג הכישלון שבדרך כלל אומר להתחיל מחדש. במקום זאת היא הפכה לחמישה שלטים קטנים יותר במקום אחד, כל אחד נושא את אותה נוסחה, מפוזרים במקום אבודים. חלק מהרגעים הטובים יותר של השנה הגיעו מטעויות כמו זו, שבהן לחומר הייתה מילה משלו לגבי מה שהיצירה הפכה להיות.

פורמטים חדשים, טווח הגעה חדש

2025 הייתה גם השנה שבה הפרויקט הפסיק להיות רק קרמיקה. ביוני, הוצב פוסטר רחוב שנבנה כולו מבדיקות היריון אמיתיות, שמאייית את "5=3" בקנה מידה שאף שלט לא יכול להתחרות בו. מאוחר יותר באותה שנה, בעבודה עם מאיירת, הפרויקט הפיק את חבילת המדבקות החינמית והניתנת להורדה הראשונה שלו — פורמט שכל אחד יכול להדפיס ולהציב בעצמו, ללא תנור שרפה או כרטיס טיסה. בין הפוסטר למדבקות, הפרויקט הגיע לאנשים שלעולם לא היו מוצאים שלט קרמי תחוב בתוך קיר, פשוט כי הפורמטים החדשים לא דרשו מציאת קיר בכלל.

נובמבר הביא את הרגע האישי ביותר של השנה. בתערוכת אמנות, מישהי שרק פגשתי שאלה שאלה ישירה: האם אוכל ליצור שלט עם המספרים שלה במקום שלי? זו הייתה היצירה המוזמנת הראשונה של הפרויקט, וזה שינה את האופן שבו אני חושבת על מה 5=3 נועד לו. הפרויקט התחיל כנוסחה שלי, ואז הפך להזמנה לאנשים אחרים לכתוב את המספרים שלהם בעצמם על נייר או על קיר. הזמנה היא דבר שלישי — מישהי שסומכת עליי להפוך את המספרים שלה לפיזיים, בשמה, בקרמיקה שתשרוד יותר מהשיחה שיצרה אותה.

המספרים על אותה יצירה מוזמנת לא היו שלי, וזו הייתה כל הנקודה.

לשנה היה גם חלק משלה מביקורי חזרה — שלט שני בתל אביב, שנתתי לעצמי כמתנת יום הולדת באוקטובר; יצירה שנייה בירוואן שהוצבה בנובמבר לא על קיר עירוני אלא בסימפוניית האבנים, תצורה טבעית של עמודי בזלת ליד גארני, שסודרה למתקן ארט-לנד קטן ומכוון עם שתי חברות. זו הרגישה שונה מכל דבר שהוצב בעיר — אין הולכי רגל שחולפים, אין קיר עירוני, רק אבן שהייתה שם הרבה לפני כל אחת מאיתנו, נושאת נוסחה על עד כמה חיים בודדים יכולים להיות שבירים.

שום דבר מכל זה לא קרה לפי תוכנית שנכתבה בינואר. זה קרה כי חברים המשיכו לנסוע, המשיכו להציע לשאת שלט או גיליון מדבקות, והמשיכו למצוא קירות, רחובות, ופעם אחת, תצורת סלעים שהרגישה נכונה. שישה עשר שלטים הוא מספר שאני יכולה להצביע עליו. השנה עצמה הייתה בעצם רק שרשרת ארוכה של "כן"ים בודדים — מתאונת תנור ברחובות ועד שאלה שנשאלה בתערוכת אמנות בנובמבר — שהצטברו למשהו גדול יותר ממה שכל אחד מהם התכוון אליו לבדו.