פוסטר רחוב שעשוי כולו מבדיקות היריון

ביוני 2025 ניסה הפרויקט משהו שלא היה קשור בכלל לחומר. במקום שלט קרמי, בנינו פוסטר רחוב מבדיקות היריון אמיתיות — עשרות מהן, מסודרות ומחוברות לצורת הנוסחה, "5=3", כך שממרחק זה נקרא כמו כל כתובת עירונית אחרת, ומקרוב זה היה עשוי מהאובייקט הבודד שהכי מזוהה עם ממש תחילתו של הריון.

בחירת החומר הייתה מכוונת. שבר קרמי הוא יפה, אבל הוא גם מופשט — נוסחה על שבריר של חומר שרוף, שקטה ומעט מרוחקת. בדיקת היריון אינה מופשטת עבור מי שהשתמשה בה. זהו האובייקט שאת נועצת בו מבט במשך השתיים הארוכות ביותר בחייך, לפעמים מתוך תקווה, לפעמים מתוך חרדה, לפעמים שניהם יחד. בנייה של המספרים מתוך אותו אובייקט צמצמה את המרחק בין האמנות לבין העובדה שהיא תיארה.

מדוע החומרים ממשיכים להשתנות

פרויקט 5=3 מעולם לא נשאר קבוע בפורמט. הוא התחיל כקרמיקה מזוגגת חתוכה ביד בפריז, עבר לחרסינה יצוקה תוך שנה, ועד אמצע 2025 הפך גם לפוסטר רחוב גדול, ומאוחר יותר, לסט מדבקות חינמיות להדפסה. כל חומר דורש משהו שונה מהצופה. קרמיקה מזמינה מישהו לכרוע ולקרוא משהו קטן על קיר שאחרת אולי היה חולף על פניו. פוסטר עשוי מבדיקות היריון עובד בסדר גודל של שלט חוצות — הוא עוצר אנשים שלא חיפשו שום דבר, כי החומר עצמו ניכר מיד עוד לפני שהמסר בכלל מפוענח.

יצירתו הייתה פחות דומה לקרמיקה ויותר לעבודת הרכבה: איתור מספיק בדיקות, גילוי דרך להרכיב אותן כך שהיצירה תחזיק מעמד ותשרוד מזג אוויר וטיפול, ואז מציאת קיר שבו הפוסטר יוכל להתקיים כאמנות רחוב ולא כמשהו מגודר בגלריה. החלק האחרון הזה היה החשוב ביותר. כל הפרויקט תלוי בכך שנתקלים בו ולא שמחפשים אותו — מישהו שהולך לעבודה, לא מישהו שמבקר בתערוכה.

החומר היה חייב להיות משהו שאנשים כבר הבינו לפני שקראו מילה אחת.

הנוסחה נשארה בדיוק אותו הדבר כפי שהיא תמיד: X למספר הפעמים שהייתה הריון, Y למספר הילדים שגדלו. מה שהשתנה הוא המשטח שעליו היא נכתבה. במקום שהיצירות הקרמיות מבקשות קריאה שקטה וקרובה, פוסטר בדיקות ההיריון פועל כמעט כפרובוקציה — הוא לוקח אובייקט שבדרך כלל נתקלים בו לבד, בשירותים, בשתיקה, ומציב אותו בציבור, בקנה מידה גדול, במקום שבו אי אפשר פשוט להחביא אותו במגירה.

התגובות אליו היו מיידיות יותר מאשר לכל שלט קרמי. אנשים צילמו אותו, התווכחו עליו, שאלו מה משמעותו לפני שהבינו זאת בעצמם. זה שונה משלט, שבדרך כלל מתגלה ולא מתעמתים איתו. שתי הגישות חשובות. יצירות שקטות מגיעות לאנשים שכבר מסתכלים פנימה; פוסטר כזה מגיע לאנשים שכלל לא חשבו על אובדן הריון עד שפנו בפינת רחוב.

זהו עדיין הניסוי החומרי הנועז ביותר בפרויקט עד כה, והוא לא יהיה האחרון. הנוסחה קבועה. שום דבר אחר בנוגע לאופן שבו אנחנו בוחרים לומר אותה בפומבי אינו קבוע.