לוחית כמתנת יום הולדת: הביקור השני של אנה בתל אביב

הלוחית הראשונה בתל אביב הוצבה בנובמבר 2024, זמן לא רב אחרי שחברה הציבה לוחית ביוזמתה שלה בפעם הראשונה — הפרויקט עדיין מצא את מקומו מחוץ לאירופה, ועדיין עקב בעיקר אחרי המקומות שאליהם נסעתי. לישראל כבר היה משקל מיוחד עבורי, מעבר לפרויקט עצמו: שם עברתי את האובדן השני שלי, בשבוע השישה עשר להריון, במערכת שבה הרופאים קיבלו החלטה שונה מזו שהייתי מקבלת במקום אחר, והעדיפו את הביטחון שלי על פני ניסיון להציל תינוק שניתוח מאוחר יותר במקום אחר העלה שהיה בריא. הצבת לוחית שם בפעם הראשונה לא הייתה ניטרלית. זו הייתה חזרה למקום שבו הוכרע אחד המספרים שלי.

אז כשחזרתי לתל אביב באוקטובר 2025, כמעט שנה אחר כך, לא תכננתי לוחית נוספת כאבן דרך של הפרויקט. נתתי אותה לעצמי כמתנת יום הולדת. ההבחנה הזו חשובה יותר משהיא אולי נשמעת. לכל לוחית אחרת עד אותה נקודה היה קשור נימוק שהצביע החוצה — עיר שביקרתי בה ממילא, חברה שביקשה, יום השנה של הפרויקט עצמו. לזו היה נימוק שהצביע פנימה: רציתי לציין את יום ההולדת שלי בעצמי, במשהו ששייך רק לי לתת לעצמי, ולוחית קרמיקה שנייה בעיר שכבר החזיקה זיכרון קשה אחד הרגישה כמו הצורה הנכונה לכך.

לתת לעצמך את מה שהיית נותנת לכל אחת אחרת

זו מין רשות מוזרה, ההחלטה שמעשה הנצחה יכול גם סתם להיות מתנה. אני מבלה חלק גדול מזמני בלחשוב על מה שהפרויקט נותן לאנשים אחרים — דרך לתת שם למספרים שלהם, קיר שאפשר לשים לב אליו בהליכה רגילה, מדבקה שאפשר להדפיס בבית. אני לא חושבת עליו לעתים קרובות כעל משהו שמותר לי לקבל מעצמי. הלוחית השנייה בתל אביב הייתה הפעם הראשונה שהרשיתי לפרויקט להיות, בפשטות, מתנה עבורי, ולא הצעה לזר שאולי יעצור ויקרא.

יש ימי שנה שזקוקים ללוחית חדשה, לא לחזרה על הישנה.

יש גם משהו מיוחד בלעשות את זה באותה עיר פעמיים, בהפרש של שנה. הלוחית הראשונה בתל אביב כבר הייתה קיימת והמשיכה להתקיים; לא תיקנתי או החלפתי אותה. השנייה פשוט משמעה שכעת העיר מחזיקה שני סמנים במקום אחד, הצטברות קטנה של אותה עובדה ולא גרסה גדולה וקולנית יותר שלה. זה הרגיש נכון ליום הולדת, שהוא עצמו סמן שמצטבר — לא מוחקים את יום ההולדת של השנה שעברה בכך שחוגגים את זה של השנה הזו, פשוט מוסיפים עוד אחד לערימה.

אני לא יודעת אם מי שימצא את הלוחית השנייה בתל אביב אי פעם יֵדע שזו הייתה מתנת יום הולדת ולא התקנה מתוכננת עם לוח זמנים מאחוריה. הם לא צריכים לדעת. הנוסחה נקראת אותו הדבר בכל מקרה — 5=3, ללא שינוי, ללא הסבר מלבד קוד ה-QR שמתחתיה. אבל אני יודעת, וזה משנה קצת את האופן שבו אני חושבת על הפרויקט כולו: שהלוחיות האלה לא חייבות רק לסמן אובדן בפומבי. לפעמים הן יכולות פשוט לסמן עוד שנה של חיי שלי שממשיכים, במקום שכבר יודע מה עברתי כדי להגיע לכאן.